אימוני כושר פונקציונלי

עם אביטל קצין

את שני הילדים שלנו ילדתי בבית, בלידות מופלאות. קשה לי לכתוב מילה כזו, כי במשך חמש שנים התביישתי לספר על הלידות שלי. רציתי לספר, אבל כל פעם שהנושא עלה - השתדלתי להקטין אותן ואת הגאווה שלי על עצמי בהן ככל הניתן, ולייחס המון למזל ולנסיבות, כי חשבתי שהלידות שלי טובות מדי, ברמת הלא ייצוגיות, לא כדאי לדבר על זה כי 'טפו טפו', וכי אסור 'לנצנץ', שלא לעורר כאב במישהי אחרת, שאולי לא היתה לה הזדמנות, שאולי תיפגע. הדפוס הזה קשור לא רק ללידות, ואני חושבת, שזה חלק מהעניין.

 

יום אחד במסגרת לימודי הנחיית מעגלי מיניות נשית, נחשפתי כבדרך-אגב למונח 'לידה אורגזמית'. הבנתי מיד, לא היה צריך להסביר לי, ועוד לפני שהעמקתי וחקרתי על הנושא, ההרגשה העיקרית שלא עזבה אותי זו מן החמצה, על זה שרק עכשיו, באיחור של חמש שנים, אני שומעת את צירוף המילים המהפכני הזה. הרי זה רעיון שעבורי הגיע זמנו ממזמן, ושהיה יכול לשנות לי את התודעה ואת הנרטיב לקראת הלידות, ככה שבמקום שאגיע ללידות כשאני מצפה לגרוע מכל, מלאת פחדים, ואצא בתחושת התנצלות שבעצם בשקט בשקט דווקא היה מופלא, יכולתי להגיע מלכתחילה בהכוונה וציפייה ריאלית לגמרי שתהיה לי לידה לא פחות ממופלאה, שלא לדבר על מלאת עונג. אה - שכן לדבר !

אבל התמונה היא שמתוך הנשים שבכלל מלכתחילה רוצות ללדת לידה עצמאית (ללא משכחי כאבים והתערבויות לא נחוצות), שהיא תנאי מקדים ללידה אורגזמית, רק מעט מורשות לזה בריאותית, ומתוכן רק למעט זה קורה בפועל, ומתוכן, רק למעט יש לידות מופלאות, ומתוכן, יש מסך גדול שמונע מאיתנו לדבר ולספר את זה. האתגר הכללי בלהעיד על עצמי לטובה הופך למחסום של ממש כשמדובר בשדה שיש בו גם כאב פיזי אובייקטיבי ובעיקר המון נרטיב קולקטיבי של סבל ואפילו קורבנות.

 

אז לי אף אחד לא אמר 'לידה אורגזמית', אולי כי לא רצו להעליב, או להכאיב, או להכעיס, או לייצר רף גבוה, או פשוט כי הרוב לא יודעים, כי זה אפילו קצת סוד. או סקפטיים? האמנם? אז הלוואי, הלוואי, שמישהי היתה עושה לי את השירות הזה, ורק זורקת לי איזה רמז. בשבילי, זה כל מה שהיה דרוש. ואם יש עוד מישהי כמוני מעבר למסך שמצפה שהלידה שלה תהיה לא פחות ממופלאה, אני רוצה להיות המישהי הזאת בשבילך, מתוך הבנה שהשירות הזה גדול ממני ומהפחדים שלי, ולהגיד לך עוד הרבה יותר - להגיד לך שלידה היא חלק מהביוגרפיה המינית שלך, ושאישה שיולדת בעצמה, בתנועות שלה, בקולות שלה, בהתמרה העדינה הייחודית שלה בין כאב לעונג, היא לא רק יולדת, אלא באותם הרגעים ממש גם נולדת, מחדש. ושזה רעיון ששווה לחלוק אותו.

בואי לשמוע מקרוב - מה זה אומר, איך את יכולה כבר היום להכין את עצמך לקראת החוויה הטרנספורמטיבית הזאת, ובואי לשאול שאלות, לשתף חששות, לקבל תשובות וגם רעיונות והשראה. לפעמים זה כל מה שדרוש.